חייב אדם לשלוח לחברו ביום פורים שתי מנות של שני מיני מאכלים, שנאמר: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִיש לְרֵעֵהוּ". והטעם למצווה זו, כי על ידי ששולח לחברו תשורה ומנחה, מביע בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ונוטע בלב חברו אהבה ואחוה ושלום כלפיו, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ובזה אנו מראים את ההיפך מדברי איש צר ואויב המן הרשע, שאמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", שיש בהם פירוד לבבות חס ושלום. (מנות הלוי לרבי שלמה הלוי אלקבץ)

מִשְׁלֹחַ מָנוֹת היא אחת מן המצוות הנוהגות בחג הפורים, בין מצוות מקרא מגילה, משתה ושמחה ומתנות לאביונים. על פי מצוות משלוח מנות על כל אדם לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות, יש שכתבו שמטרת המצווה היא להרבות אהבה ורעות בעם ישראל, ויש שכתבו שהמטרה היא לספק צורכי מזון לנזקקים כדי שיוכלו לערוך את סעודת הפורים כראוי. 

כיום, משלוחי המנות הפכו להיות ממוסחרים ותחרותיים, רובם מכילים ממתקים שאינם מתאימים לסעודה, יתכן והם משמחים את ליבם של המקבלים, או יותר נכון לומר את ליבם של הילדים, אך מה על כיסם של הנותנים? ואיך אפשר להתמודד היום עם יוקר המחייה ועם הרצון לתת ולשמח את חבריי ומכריי?

כשאני כותבת שורות אלו, נזכרתי בשנים בהם אני "חגגתי" על משלוחי המנות, לא בניתי תקציב לפורים וקניתי בלי חשבון והעיקר להרבות במצוות ולשמח לבב אנוש, אך מה קרה לחשבון הבנק שלי? על זה לא העזתי לחשוב או לדבר.

קטע מסיפור שכתבתי:

לקראת פורים הייתי באטרף של הכנת משלוחי מנות, הרגשתי צורך לתת לכל כך הרבה אנשים שליוו אותנו במשך השנה, כך שבמשך שבוע ימים לפני פורים כבר קניתי והכנתי את משלוחי המנות, הייתי גאה בעצמי על הרעיונות והיצירתיות, לגננות ולמורות קניתי ספל זכוכית לקפה, מילאתי את הספל במינים שונים של שוקולד, עטפתי בנייר צלופן וקשרתי בסרט אדום מסתלסל.

הכנת משלוחי המנות הייתה מבצע מורכב שהצריך ניהול ותכנון, עבדתי עם רשימות, כדי לא לפספס שום דבר, אך הדבר שפספסתי בגדול היה ניהול תקציב בהתאם לאמצעים…

אהבתי את ההתעסקות והתכנון, בכל שנה חשבתי על רעיון אחר ולעתים קניתי את כלי ההגשה למשלוחי המנות זמן רב לפני פורים.

בערב פורים עמדו בשורה מעל 20 אריזות של משלוחי מנות מעוצבים ומוכנים למשלוח.

בבוקר פורים יצאנו לקריאת מגילה מוקדם על מנת שנוכל להקדים ולמסור את כל משלוחי המנות ברחבי העיר מבלי להיתקע בפקקים.

הילדים התחפשו ואני התלבשתי חגיגי, העמסנו הכל ברכב הקטן שלנו והתחלנו במסע.

יש לציין שהמצווה אומרת שכל אדם צריך לתת שני משלוחי מנות לאחד אחד לפחות, המהדרין מקפידים לתת מאכל ומשקה.

אני כמובן הדרתי במצווה והכנתי בכל משלוח מנות גם יין או מיץ עם הרבה מאד מאכלים וממתקים.

נסענו לגילה, הרגשתי חובה להעניק משלוח מנות לזוג חברים שליוו אותי בגירושיי, לאחר מכן הצפנו לרמות, לאחי ולעוד חברים ובל נשכח שבכל תחנה אנחנו מוסרים משלוח מנות ומקבלים אחר בחזרה, זה הרגיש כמו משחק, כשבסופו של יום חזרנו הביתה עמוסים לעתים יותר ממה שיצאנו.

עצרנו גם אצל הדודות רבקה ומרגול בשכונת בית ישראל, שפתחו לנו שולחן מלא בכל טוב, פירות, עוגות והמון ממתקים, זאת הייתה חגיגה לילדים, אם תכננו ותזמנו נכון, פגשנו שם גם את בנות הדודות, הצטלמנו והמשכנו הלאה, עכשיו צריך להגיע לסעודת פורים.

הנסיעה ברחבי העיר הייתה נעימה, מוסיקה התנגנה לה וראינו אנשים ממהרים עם משלוחי מנות ביד ותחפושות מעניינות, 

הייתי אחוזת אמוק להספיק את כל הרשימה, ומה עושים כשמגיעים למשפחה שאינה בבית? – משאירים להם את משלוח המנות ליד הדלת, הכי אהבתי להשאיר כך כי אז לא קיבלתי משלוח נוסף וגם לא התעכבנו…זה היה משחק סכום אפס – כלומר, לחזור הביתה עם פחות ממה שיצאנו.

מודה שהיום, למדתי להביע את הערכתי ואהבתי בדרכים אחרות, לא רק באוכל או במשלוחי מנות.

אני סבורה שהמנהג הזה יפה אך יצא לגמרי מפרופורציה, לעיתים אנחנו שוכחים לתקצב את החג הזה ואת כל המצוות והמנהגים שבו, סעודת פורים, משלוחי מנות, מתנות לאביונים, דמי פורים ועוד.

והאם אנו חיים במסגרת האמצעים שלנו או שמא אנו בתחרות עם עצמנו או עם הסובבים אותנו ולכן אנו קונים ונותנים מעבר ליכולות שלנו?

דווקא כשהכל מרגיש "ונהפוכו" ואנו חושבים שניהול תקציב ישבית את השמחה והחיות שלנו, תתפלאו לדעת כמה חופש התקציב נותן לנו.

מוזמנים ליהכנס לערוץ היוטיוב שלנו כדי להקשיב להרצאות בנושא.